קריקטורה זו היא אחת מתוך סדרת קריקטורות הנקראת "מימי ויוניס" , פרי עטה של האנימטורית נינה פיילי. למימי יש אוזניים מחודדות, וליוניס יש אוזניים נפולות.

נינה פיילי היא אמנית המתגוררת בארה"ב וידועה כיוצרת של הסרט המצויר "סיטה שרה את הבלוז", המבוסס על האגדה ההודית "הרמאיאנה". הסרט נוקט עמדה אוהדת כלפי סיטה, ולדברי היוצרת זהו "סיפור על אמת, על צדק ועל קריאתה של אישה ליחס שוויוני". מעבר לכך שהסרט מיוחד מאד ואפילו מהמם מבחינה ויזואלית, הוא יוצא דופן גם מבחינה זו שהוא מופץ חינם לכל דורש. אפשר, למשל, לראות אותו באיכות מעולה ביוטוב. 

הסיבה לכך היא שהיוצרת השתמשה בסרט, בין היתר, במוסיקה מתחילת המאה של הזמרת אנט הנשו. לאחר שטיפלה בנושא זכויות היוצרים, נדהמה לגלות, עם סיום יצירת הסרט, שנותרו תביעות רבות נוספות המסתמכות על חוקי זכויות יוצרים ישנים של מדינות שונות בארה"ב, שהן נוספות על חוק זכויות היוצרים הפדראלי. המאבקים עם בעלי זכויות היוצרים, שדרשו הון רב על מנת שתוכל לפרסם את הסרט, העירו את תשומת לבה של נינה לבעיות שזכויות היוצרים גורמות ליוצרים עצמם ולכל צרכני התרבות באשר הם. לכן החליטה להצטרף לתנועה של תרבות חופשית, המבקשת ליצור תרבות של "מותר להשתמש בתרבות" במקום תרבות של "צריך לבקש רשות".  לאור זאת הסרט מופץ חינם לכל דורש, והיוצרת (שפתרה את הבעיות החוקיות עם בעלי זכויות היוצרים) מתפרנסת (בהצלחה!) ממודל עסקי של תרומות ומוצרים נלווים. הסרט עצמו זכה לשבחי הביקורת ותורגם לשפות רבות, כולל עברית. פרטם נוספים על מקומות אשר בהם ניתן להוריד או לקנות את הסרט והכתוביות ניתן למצוא באתר הויקי של הסרט.

סדרת הקריקטורות נראית חדשה למדי והיא מופצת חינם לכל דורש – ניתן לעשות עמן כל מה שרוצים, כולל, אני מניח, גם לתרגם אותן כפי שעשיתי כאן. מי שמעוניין לתמוך ביוצרת יכול להפיץ את הקריקטורות ו/או לקנות את הספר של מימי יוניס. בכל מקרה, מה ששבה את לבי, מעבר לאידיאולוגיה של חופש, (שאני מצדד בה) הוא העדינות והרגישות של הסדרה הזו. יש ליוצרת, לטעמי, יכולת להביע עומק רגשי ואבחנה חדה מאד במתכונת קצרצרה – וזו יכולת שאני מעריך מאד.

בכל אופן, אני מתכוון מדי פעם לתרגם קריקטורות שלה ולשים אותן בדף הפייסבוק שלי (כלומר, לא בבלוג) ואתם מוזמנים לראות אותן שם.