על טיפול פסיכולוגי בתרבות הערבית-מוסלמית

אחד המאמרים המרתקים שעבדתי עליהם השנה היה מאמר מאת פסיכולוג ערבי נודע מצפון הארץ, פרופסור מרואן דוואירי , המסביר את הקושי בטיפול פסיכולוגי בקרב אנשים החיים עדיין בחברה קולקטיביסטית, וכיצד המטפלים יכולים להתגבר על קשיים אלו. המאמר כתוב באנגלית ונקרא "ניתוח תרבות ופסיכותרפיה מטפורית בקרב לקוחות ערבים-מוסלמים" (המקור המלא בסוף הרשומה). כאן אני מבקש להביא סיכום ותרגום של חלקים מהמאמר לטובת המתעניינים בנושא.

ראשית דוואירי מסביר שהטיפול הפסיכולוגי המערבי מתבסס על הבנה אינדיבידואליסטית של האישיות, על פיה לאחר גיל ההתבגרות האדם נעשה ישות עצמאית. הטיפול הפסיכולוגי מתבקש כאשר האגו איננו מצליח לפשר בין מרכיבי הנפש האחרים – הסופר אגו והאיד. במקרה כזה הטיפול מעלה תכנים לא מודעים לתודעה והדבר מאפשר לאגו לתפקד בצורה טובה יותר. אבל מה קורה כאשר שיטת טיפול מערבית-אינדיבידואליסטית מיושמת בחברה לא-מערבית קולקטיבית?

כך כותב דוואירי:

"המטרה של הפיכת הלא-מודע למודע עשויה לסייע ללקוח המערבי, אך מטרה זו עלולה להיות למכשול בקרב לקוחות שיש להם זהות קולקטיבית, כיון שבנפשן של חברות קולקטיביות, תוכן לא מודע הוא תוכן אסור, דחוי ואולי אפילו כזה שהוענש בהתאם לנורמות ולערכים קולקטיביים. חשיפת תוכן לא מודע והעלאתו לתודעה איננה מבטיחה שהאגו יוכל להסתדר אתו טוב יותר, זאת לאור הלחצים המשפחתיים והחברתיים. התגלית שחשיפת קונפליקטים לא-מודעים עלולה להביא את הלקוח למאבק חריף עם המשפחה, שבו הוא קרוב לוודאי יובס, משאירה פצע פתוח. כדי להימנע מטרגדיה זו של הטיפול הפסיכואנליטי, אני מציע שתי אפשרויות: טיפול במטאפורות וניתוח תרבותי."

המחבר מציע שהמטפל יאמוד מראש את יכולתו של הלקוח להתמודד עם תוכן לא מודע ע"י בחינת :

"רמת האינדיבידואיזציה של הלקוח, יכולת ההתמודדות שלו והנוקשות של משפחתו. ניתוח מקיף של הקשר בין הלקוח למשפחה מאפשר הערכת רמת האינדיבידואיזציה של הלקוח ונוקשות משפחתו. כשהמטפל לומד כיצד הלקוח מתמודד עם נושאים שנויים במחלוקת במשפחתו, הוא יכול להעריך את יכולתו של הלקוח להתעמת עם משפחתו ולעמוד בתוצאות. לקוחות דתיים המגיעים ממשפחות מוסלמיות הם באופן טיפוסי ברמת אינדיבידואיזציה נמוכה יותר ונוטים לציית לחוקי הדת של המשפחה. לקוח ברמת אינדיבידואיזציה גבוהה יותר ועם אגו חזק ומשפחה גמישה צפוי לעמוד טוב יותר בתכנים מודחקים במהלך טיפול פסיכואנליטי. כשמטפלים בלקוחות שלא עברו אינדיבידואיזציה, בעלי אגו חלש וממשפחות נוקשות, המטפל עשוי להימנע מהעלאת תכנים לא מודעים לתודעה."

כאמור דוואירי מציע שתי שיטות טיפול: הראשונה היא טיפול במטאפורות,  המשפיעות על הלא-מודע מבלי שהן חושפות אותו לתודעה של הלקוח. כך ניתן לדון בסוגיות קשות בצורה מרומזת ומעודנת, ועם זאת להשיג תוצאת טובות. כדי לעשות זאת על המטפל לזהות מטאפורה המייצגת את הבעיה, לתאר את הדרך בה הלקוח מבקש לשנות את המטאפורה ולדון עמו לגבי מה שהלקוח יכול ללמוד מהפתרון המטפורי ויישום הדבר בחייו. לדוגמא:

"כשביקשתי מנער מתבגר שתיאר את שיחותיו עם הוריו כ"לדבר אל הקיר", לזהות את המטאפורה, הוא מיד הבין שזה טפשי לדבר אל הקיר. כששאלתי אותו מה הוא רוצה מהקיר, הוא מצא דרכים הגיוניות להתמודד עם הקיר, כמו לפתוח חלון, להישען עליו, לטפס מעליו. שאלתי אותו מה הוא יכול ליישם בחייו מהבנה זו ואחריכן הוא היה יותר פתוח לשקול מחדש את תפיסתו לגבי הוריו והחוקים שהציבו לו."

דרך שנייה לטפל באוכלוסייה כזו היא ע"י ניתוח תרבות שהומצא במיוחד על מנת להתאים את הטיפול הפסיכואנליטי ללקוחות מתרבות קולקטיביסטית:

"לאחר ההתבגרות, היחידים בחברות קולקטיביסטיות נותרים, לרוב, תלויים במשפחה או בשבט. האישיות היא קולקטיביסטית, כלומר הצרכים והדחפים (האיד), והעמדות והערכים (אגו וסופר-אגו) אינם מופרדים מאלו של משפחותיהם. רגשות, התנהגויות ומחשבות - תלויים ברובם הגדול במשפחה. מקור האושר העיקרי ועל כן גם האיום, הוא המשפחה. הערכת המשפחה וקבלתה גורמים אושר, וחוסר הערכה ודחייה גורמים למצוקה. הקונפליקט העיקרי מתרחש בין היחיד למשפחה ולא בתוך האישיות של היחיד (הדגשה שלי -יואב).

באופן טיפוסי, חברות קולקטיביסטיות מתמודדות עם הקונפליקט הזה דרך נורמות וטקטיקות של "הסתדרות" ולא באמצעות מנגנוני הגנה. לדוגמא,  מוסאירה (בעברית: הסתגלות - יואב), היא מיומנות בסיסית של התמודדות בקרב ערבים ומוסלמים. פירשו להסתדר עם הגישות, רצונות וציפיות של אחרים ע"י הסתרת הרגשות, המחשבות והגישות האמיתיים שלך. מדובר ביותר מאשר להיות דיפלומטי, זהו ערך חיובי וסגנון חיים שבו היחיד מסתגל לאחרים. אסתיע'אבה היא דרך נוספת, צד שני של אותו המטבע: רגשות, צרכים וגישות שלא באים לידי ביטוי מתבטאים הרחק מעין הציבור, בבדידות, על מנת להימנע מבידוד או מעונש. בתוך המערכת התרבותית הזו טוב יותר להסביר סימפטומים פסיכולוגיים באמצעות הבנה של מערכת היחסים בין היחיד למשפחה מאשר באמצעות הבנת התהליכים התוך-נפשיים."

 דוואירי מציע להשתמש בניתוח תרבותי כאשר הלקוח סובל מקונפליקט בין האמונות לבין הצרכים שלו. המטרה היא למצוא ולאמץ ערכים חלופיים בתוך מערכת האמונות של הלקוח, שיוכלו להתאים טוב יותר לצרכים שלו. מקור עשיר לערכים חלופיים הוא הדת, ובמקרה זה הקוראן המכיל, כמו כל דת, ערכים סותרים רבים. דוואירי מציין שמבחינה זו מתנהלים כיום בעולם המוסלמי דיונים רציניים סביב נושאים כמו פוליגמיה, גירושין, זכויות האישה ועוד, בטווח שבין הליבראלי לשמרני, בדיוק כפי שניתן למצוא במערב. רצוי שפסיכותרפיסטים העובדים עם מוסלמים יהיו ערים למחלוקות הללו על מנת להשתמש בהן בניתוח תרבותי.

המשך המאמר מתאר בפירוט רב טיפול בנער מסוים בשיטות שהוזכרו כאן.

השורה התחתונה של יואב: התרבות המערבית נוטה להתעלם לחלוטין מההיבטים הנפשיים של ההתנהגות הקולקטיבית של חבריה, כלומר מההיבט הנפשי של הפוליטיקה. אבל אם ניישם את המאמר הזה לחיים הפוליטיים שלנו, ניתן לתאר את הסכסוכים בין דתיים לחילוניים, בין ערבים ליהודים, ובין מזרחים לאשכנזים – השסעים המרכזיים בחברה הישראלית -  כסכסוכים בין חברה ותרבות קולקטיביות לבין חברה ותרבות אינידיבידואליסטיות. מנקודת מבט כזו ישנם ערבים, מוסלמים ונוצרים, יהודים דתיים מכל הסוגים, אשכנזים ומזרחים הנמצאים בקצה האינדיבידואליסטי של הויכוח הזה, וכמובן ישנם רבים הנמצאים בקצה הקולקטיביסטי שלו. בכל אופן יש הבדלים חשובים בתוך הקבוצות הללו. ניתן לראות את המאבק של האסלאם הקיצוני עם התרבות המערבית כמאבק בין חברה קולקטיביסטת, החשה מאוימת מאד, לבין חברה אינדיבידואליסטית הבזה לתרבות הקיבוצית הזו (תוך שהיא מתגעגעת אליה, ובמקרים מסוימים אף מעריצה ומעודדת אותה...). 

לטעמי, הבעיה איננה בתרבות זו או אחרת, אלא בחד-צדדיות של שתיהן. התרבות המערבית הקצינה מדי את האינדיבידואליזם, ואילו תרבות המזרח (וזה כולל לא רק את ארצות האסלאם אלא גם את ארצות המזרח הרחוק כמו סין, יפן וקוריאה) עדיין איננה מאפשרת לחבריה מידה נאותה של אינדיבידואליזם. 

הפתרון הוא נדוש למדי – שביל הזהב. כלומר, הפתרון נמצא בידי אלו המצליחים לפשר ולאזן בין שני הצרכים החיוניים של הנפש האנושית: הצורך בהתפתחות אינדיבידואלית, כלומר בהגשמה עצמית, לצד הצורך בקרבה אנושית, בשייכות לקבוצה. אולי יום אחד, במידה ויהיו מספיק אנשים מאוזנים כאלה, תיווצר תרבות מאוזנת יותר העונה על כל הצרכים של חבריה, ואולי, אפילו, אנחנו כבר בדרך לשם. בעיני, המאמר של פרופסור דוואירי בהחלט מהווה עדות לכך.

                                                

ביבליוגרפיה:

Dwairy, M. (2009).  Culture analysis and metaphor psychotherapy with Arab-Muslim clients. Journal of Clinical Psychology: In Session, 65(2), 199-209.

יואב תרגומים מציע שירותי תרגום, עריכה ותמצות בשפות אנגלית ועברית עבור חוקרים וסטודנטים לתארים מתקדמים, אנשי עסקים ואנשים פרטיים. לפרטים נוספים אודות השירותים שאני מציע, אנא פנו לאתר של יואב תרגומים.