לפני כמה שבועות איילה טייכמן שמה קישור למאמר על פלדנקרייז שמאד אהבתי. לטובת אלו שאוהבים את שיטת פלדנקרייז אבל לא מבינים כל כך טוב אנגלית תרגמתי את המאמר והנה הוא לפניכם. המחבר הוא מיכאל סיגמן והמאמר פורסם לפני כמה חודשים בהאפינגטון פוסט.
פלדנקרייז: ייתכן שכל מה שאתם "יודעים" על ריפוי הוא שגוי לחלוטין
כשאמרתי למדריכת הפילאטיס שלי שהאימונים המשולבים על האופניים הנייחים רק מוסיפים נוקשות במותניים לכאב הכרוני שכבר יש לי בכתף, היא לא האמינה למשמע אוזניה: "אתה לא קולט?", היא שאלה, "הגוף שלך אומר לך למתוח את השרירים והגידים הכואבים."
זה נשמע לי הגיוני.
אבל כשהמורה לפלדקרייז/פיזיותרפיסטית סטייסי בארוס עודדה אותי לבוא לשיעור הקבוצתי שלה – אשר, כך תיארתי לעצמי, יהיו כולו מתיחות – חששתי. הפגישות הפרטניות שלנו התנהלו היטב אבל כיתות נוטות ליצור לחץ קבוצתי וחששתי שמא אמתח יתר על המידה איזור שהוא עדיין רגיש.
השיעור הדהים אותי. הדבר היחיד שעשינו היה לפתוח ולסגור את היד השמאלית שלנו באיטיות המרבית האפשרית. טוב, היה עוד משהו אחד: דמיינו שאנחנו עושים את אותו הדבר ביד ימין שלנו.
