בשתי הרשומות האחרונות עסקנו בדמותה של האמא היהודייה בצורה מבודחת. יחד עם זאת, בשני המקרים, גם במעשה האם וארבעת בניה וגם בקטעם המתורגמים מהספר כיצד להיות אמא יהודייה, יש צד מעט אפל לאמהות - אלה הן אמהות הדואגות לצרכים שלהן, לא פחות משהן דואגות לצרכים של ילדיהן. ברשומה זו אני רוצה לספר על מקרה קיצוני בו אמהות מקריבות את ילדיהן - לשם סיפוק צרכיהן שלהן. בזמנו תופעה זו עלתה לכותרות בארץ, והיא נקראת תסמונת מינכהאוזן בה החולה מדמה סימפטומים של מחלה. כשאדם אחד גורם לאדם אחר להיות חולה - מדובר בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח. לאחרונה עבדתי על מאמר בנושא זה, וכאן אביא כמה קטעים מתוכו.
מחברת המאמר היא אנתרופולוגית בשם רות שפר-יוז (המקור המלא מצורף בסוף הרשומה), שחקרה במשך שנים ארוכות את החיים בעיירת צריפים הררית במזרח ברזיל. היא דנה במונח עצמו, ומתארת את התנאים המחרידים בעיירה, תנאים שבקושי מאפשרים חיים. לעיתים המצוקה האיומה גרמה לאמהות לצאת מדעתן, וחלקן הפגינו סימפטומים המזכירים את תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח.
