לפי רשומה שפורסמה שבוע שעבר בבלוג של לשכת המידע על אוכלוסיה (בשפה האנגלית) "מאחורי המספרים: בלוג על אוכלוסיה, בריאות וסביבה", האנושות הצליחה להגיע למיליארד איש רק בסביבות תחילת המאה ה-19, אחרי שמרבית ההיסטוריה האנושית כבר חלפה-עברה לה. הגענו למיליארד השני הרבה יותר מהר, כבר בשנת 1930. תוך שלושים שנה כבר היו בעולם 3 מיליארד איש, ו-14 שנה אחר כך, בשנת 1974, כבר היו ארבעה מיליארד איש בעולם. מאותה שנה קצב הגידול של האוכלוסיה בעולם התייצב, כאשר כל 12-13 שנה מתווספים מיליארד איש לאוכלוסית העולם, הנאמדת כיום בשבעה מיליארד איש - מתוכם 2.5 מיליארד אנשים בסין ובהודו יחדיו, חצי מיליארד באיחוד האירופי, רבע מיליארד באינדונזיה וכמעט 200 מיליון איש בברזיל, נכון לשנת 2010. בארצנו הקטנטונת יש כ -7.5 מיליון איש, כלומר כגודל שכונה או שתיים בטוקיו, אשר על פי חישוב אחד מונה מעל שלושים מיליון תושבים (ולא אכנס כאן לשאלה כיצד מגדירים "עיר" ומי נחשב תושב של עיר ).
כולנו יודעים על הבעיות הסביבתיות והכלכליות הנובעות מגידול מהיר זה באוכלוסיה, אך מחבר המאמר, הדמוגרף קארל האוב, מזכיר לנו שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. כבר בשנות החמישים נשמעו אזהרות בנושא הגידול המהיר של אוכלוסיית העולם, ולמרבה המזל ארצות שונות כמו סין, הודו ואינדונזיה החלו לייחס חשיבות גדולה להאטת הפריון בארצותיהן. התוצאה היא שנשים במדינות העולם השלישי, שבשנות החמישים ילדו בממוצע ששה ילדים כל אחת, יולדות היום, בממוצע, רק 2.6 ילדים. כמובן, לא רק הילודה קשורה לגידול המהיר של האוכלוסייה, אלא גם הירידה הגדולה בתמותת תינוקות והארכת תוחלת החיים בצורה משמעותית ביותר במאה הנוכחית. ברוב ההיסטוריה האנושית, בני האדם חיו בממוצע 30-40 שנה. במאה העשרים חל שינוי חדבעניין זה, כשתוחלת החיים הממוצעת ברחבי העולם נעה כיום בין 67 שנה במדינות עולם שלישי ועד ל - 78 שנה במדינות המפותחות (ראו כתבה באנגלית כאן). אגב, תוחלת החיים הממוצעת בישראל היא 80.7 שנה, מקום עשירי בעולם נכון לשנת 2009 (לפי טבלה זו, ויש כאן כתבה של אמנון רובינשטיין על הנושא הזה גם כן).
בקישור הזה ניתן לראות טבלה של אוכלוסיית כל המדינות נכון לשנת 2010.
כמוכן מצורפת כאן טבלה המראה בצורה גראפית את הזמן שלקח לאנושות להגיע לכל מיליארד איש נוספים:
