יום ראשון, 15 בינואר 2012

כשהאייפון מחליף את אמא


זוהי כתבה שהופיעה לפני יותר משנה במגזין האינטרנטי האמריקאי "סלייט". כאן אני מביא תרגום מקוצר של הכתבה, שהיא גם משעשעת וגם קצת מפחידה, לדעתי:

בערך ביום ההולדת הראשון של הבן שלי התחלתי להחזיק את האייפון ליד האוזן שלו כשאשתי הייתה מתקשרת והייתי אומר: "זאת אמא שלך, לוקה. זאת אמא." לעיתים קרובות הילד שלנו נהם בהנאה בתגובה לקול שלה. כשצילמתי עם האייפון, הראיתי ללוקה את התמונות והוא הגיב בהנאה מסחררת. עם הזמן התבסס מעין טקס שבו אני מראה ללוקה מצגת של סרטוני הווידיאו והתמונות באייפון כשאני מרדים אותו. חוץ מלוקה, אמא שלו הופיעה הכי הרבה פעמים בתמונות. לרוב, תוך כדי הפעם השנייה שהיינו עוברים על התמונות והסרטים, הוא היה נרדם. מדי פעם, כשאני הייתי נרדם לפניו, הייתי מתעורר ורואה את לוקה מקיש על המסך כדי לראות שוב את סרטי הווידיאו.
ואז יום אחד, בערך חודשיים אחרי כן, האייפון שלי צלצל. השם של אמא הופיע על המסך ולפני שיכולתי לענות לוקה קרא "אמא". הייתי כל כך מופתע – וגאה. הנה הוכחה לקשר המיוחד ביניהם, נכון? מעט אחר כך לוקה שוב פלט את המילה "אמא" כשהיינו בסלון. אבל הוא לא הסתכל על אמא – הוא הסתכל על האייפון וזה נעשה ברור: כל פעם שלוקה ראה את האייפון שלי הוא היה קורא "אמא". האם ייתכן שהוא מבלבל בין האייפון לאמא שלו?
חבר שלי תהה האם התינוק שלנו אכן מאמין שאמא שלו נמצאת באייפון. לוקה שמע את קולה בוקע מתוך המכשיר וראה את דמותה על המסך. גרוע מכך – בחודשיים האחרונים הצבעתי שוב ושוב על האייפון ואמרתי: "הנה לוקה ואמא...הנה לוקה ואמא." אז לוקה יודע שאמא שלו נמצאת בפנים, אם כי היא לא הדבר היחיד – לאייפון יש אפשרויות רבות, ו"אמא" היא רק עוד אפליקציה מגניבה של האייפון.

מעט זמן אחריכן עשינו בועות בסלון וחבר שלי שלף אייפון לבן, בדיוק כמו שלי, כדי לצלם את הרגע. לוקה נעץ את מבטו באייפון של החבר שלי ואמר "אמא", למרות שאמו הייתה מאחוריו. גם אחרי שהסברנו לו את העניין לוקה לא ויתר – הוא המשיך להסתכל על האייפון ולומר "אמא". מאותו הרגע, כל אייפון הספיק לו. לוקה היה רואה אותו על השולחן וקורא: "אמא". הוא היה מטפס בעצבנות על רהיטים ומושיט ידו אליו וקורא: "אמא". הוא ראה אותו על מדף וקרא: "אמא". הוא לא רצה לשחק עם אמא, הוא רצה את האיי-אמא שלו.
בינתיים האמא האמיתית של לוקה איבדה את התואר האמהי שלה לגמרי. היא הפכה לחסרת שם ולוקה היה מזמן אותה בתנועת יד, או באיזו חריקה לא מוגדרת. במשך הזמן ניתן לה תואר שולי "מאמון", מעין הרחבה של איי-אמא. הפעם היחידה שלוקה השתמש במילה אמא כלפיה הייתה כאשר אשתי השתמשה באייפון שלי.

אשתי התעקשה שהדבר אינו מפריע לה, אך כשהיינו בפריס התייעצנו עם פסיכולוג אשר הסביר לנו שבשלב זה של ההתפתחות של לוקה, המילה "אמא" איננה אלא "מילה כוללת" המתייחסת לא רק לאמא אלא לכל פעולה אמהית או לכל דבר שקשור לאמא, כולל האייפון עצמו. כשחזרנו לארה"ב התייעצתי עם רופא ושאלתי אותו כיצד לוקה עשוי לפרש את הקול של אמא שלו הבוקע מהאייפון ובייחוד את התמונות וסרטי הוידיאו המופיעים בו. ד"ר קולמן הסביר שהמוח המתפתח של לוקה איננו יכול באמת להבין את הקולות והתמונות חסרות הגוף של אמו. כשלוקה אומר "אמא" הוא בעצם אומר, "אני רואה את אמא" או "אני שומע את אמא", כלומר הוא מתייחס לחוויה שלו עם המכשיר ולא רק לאמא שלו.

אני מניח שבתקופות קודמות ילדים התבלבלו  עם טלפונים קוויים, מצלמות, או קלטות וידאו. אך כאשר כל אלה שולבו במכשיר אחד נגיש ומיידי, האפקט  הוכפל עשרות מונים. בעבר החשוך של הטכנולוגיה, אם רצית להראות לילד שלך תמונה, אז צילמת אותו, שלחת את הפילם לפיתוח ואז ישבת אתו להסתכל על התמונות. עד שהתינוק ראה את התמונות החוויה עצמה הייתה הרחק בעבר ואולי אף נשכחה כליל.
לעומת זאת כיום, כשלוקה גולש במגלשה אני מסריט אותו, אנחנו מסתכלים על זה, והוא שוב גולש. ההקלטה של זיכרונותיו משולבת בחוויות עצמן כמעט מתחילת חייו.
האחיין שלי בן השלוש מסיאטל פותח צוהר אל עתידו של הילד שלי. כשאני שולח לאח שלי סרט של לוקה, הוא מיד מתקשר אלינו בווידיאו במחשב כשהבן שלו יושב בחיקו. האחיין שלי רוצה לראות אותנו מיד; מתסכל אותו להסתכל על וידיאו של המשפחה כי הווידיאו אינו מדבר אתו. תשכחו מווידיאו –בשבילו "סקייפ" הוא הנורמה. 

בעקבות ההתנסות שלנו עם האיי-אמא אני משתמש פחות באייפון והפסקתי ללוות את המצגות וסרטי הווידיאו בדיבור שלי. כשאמא של לוקה מתקשרת אני כבר לא מצמיד את האייפון לאוזן שלו. אני מחביא את האייפון. חשבתי לעצמי שללא החיזוק המתמיד, אפקט האייפון ייעלם במהרה. אבל שלושה חודשים אחר כך השינוי היחיד היה ירידה בנאמנות למותג. כשלוקה מדדה ברחוב ורואה מישהו מדבר בסמארטפון נוצץ, לא משנה מאיזה סוג, הוא מושיט את ידו אליהם ואומר "אמא!".
טוב, אני מניח שהבן שלי ממש אוהב את אמא שלו אם הוא רואה אותה בכל מקום.

השורה התחתונה של יואב:
בעיני, סיפור זה מראה כמה מעט אנו יודעים על גידול ילדים, כתרבות וכתוצאה מכך גם ההורים עצמם.  בספר "מסעות גוליבר" שנכתב במאה ה-18, הסופר ג'ונתן סוויפט מתאר חברה (ליליפוט) שבה תינוקות נלקחים מהוריהם כי חברה זו הגיעה למסקנה ש"הורים הם האחרונים שניתן להפקיד בידיהם את חינוך ילדיהם", ותחת זאת הם מועברים למעונים וזוכים לטיפול ע"י אנשי מקצוע, טיפול אשר מביא בחשבון את המעמד, הנטיות והמזג של הילדים.
בהקשר זה, יצא לי לתרגם השנה מאמרים רבים בנושא תיאוריית ההתקשרות, ומהם הבנתי שנעשית עבודה מאד יסודית בתחום זה. לאט לאט מצטבר ידע אמפירי ופרקטי חשוב מאד אודות הדרך הנכונה לגדל ילדים. לאט לאט הידע הזה עובר משדה המחקר של הפסיכולוגיה ההתפתחותית אל שדה ההוראה, והוא נלמד, בין היתר, בקורסים לגננות. מציאות זו הביאה אותי לחשוב שלא רחוק היום שבו, כמו בליליפוט, התרבות שלנו לא תאפשר יותר להורים חסרי ידע והכשרה לגדל ילדים תוך התעלמות מכל הידע האמפירי שהצטבר בתחום זה. עלה בדעתי שאולי בעתיד הלא רחוק, ילדינו יגודלו ע"י מומחים לדבר, אנשים בעלי הכשרה קפדנית וידע וניסיון הולמים. מצד שני, אולי עד אז כבר באמת תהיה אפליקציה כמו i-ima שתגדל את הילד כמו שצריך וכך ייפתר העניין...

יואב תרגומים מציע שירותי תרגום, עריכה ותמצות בשפות אנגלית ועברית עבור חוקרים וסטודנטים לתארים מתקדמים, אנשי עסקים ואנשים פרטיים. לפרטים נוספים אודות השירותים שאני מציע, אנא פנו לאתר של יואב תרגומים.