המשבר הכלכלי ביוון - מבט אל מאחורי הקלעים

יוון. כשאני חושב על יוון אני נזכר באקרופוליס בשעת הזריחה, אני חושב על ספרטה ואתונה, על ערש הדמוקרטיה, על סוקרטס ואפלטון ואריסטו - על הפילוסופיה שהיוותה את הבסיס של התרבות המערבית, יחד עם התנ"ך. אבל בכתבה רחבת היקף על המשבר הכלכלי ביוון, מייקל לואיס מצייר תמונה שונה לגמרי, תמונה של מדינה מושחתת ורקובה עד היסוד, של חברה ללא שום מצפן מוסרי, ללא ערבות הדדית, חברה שבה אדם לאדם זאב. לא הייתי מופתע לקרוא דברים כאלה על מדינת עולם שלישי, אבל יוון היא חלק מאירופה, אליה רבים בישראל נושאים את עיניהם, ולכן מוצדק בעיני להתעמק בשורשי המשבר ביוון. סיבה שנייה, מבחינתי, לעסוק במשבר ביוון היא הכתיבה המופלאה של מייקל לואיס, עיתונאי ומחבר ידוע שיכול לקחת כל נושא, אפילו המשעמם ביותר, ולהפוך אותו למותחן מרתק (לדוגמא: רב המכר שלו Moneyball, המתאר את מהפכת הסטטיסטיקה בבייסבול האמריקאי). אין ספק שהאיש יודע לספר סיפור, וכאן אביא תמצית ולעיתים אף תרגום מדויק של קטעים מהכתבה הארוכה שלו על יוון. מי שיכול לקרוא את המקור באנגלית שנמצא כאן - אני ממליץ.

הנה תמצית סיפור המשבר הכלכלי ביוון, ע"פ מייקל לואיס:

הסיפור מתחיל בסוף שנות התשעים. באותה התקופה יוון ביקשה להצטרף לאיחוד הכלכלי של מדינות היורו, כלומר למדינות האיחוד האירופי שהחליפו את המטבע הלאומית שלהן ביורו. כדי למנוע מצב שבו מדינה אחת מתנהלת בהפקרות כלכלית וכופה על המדינות האחרות לשלם את המחיר, תנאי ההצטרפות לאיחוד הכלכלי היו נוקשים. התנאים היו שכל מדינה צריכה להתייצב על לא יותר מ3% אינפלציה ולא יותר מ-3% גרעון תקציבי. יוון מאד רצתה להצטרף למטבע היורו הן מטעמים של כבוד - להיות חלק מאירופה - והן מטעמים פיננסיים: ההצטרפות ליורו הבטיחה ליוון תנאי אשראי מצוינים (אפשר לקרוא קצת על ההיסטוריה הזו כאן), אך היא התקשתה לעמוד בתנאים. הפתרון של יוון היה... לרמות! ממשלת יוון זייפה את המספרים. כדי להקטין את הגרעון, הממשלה לא כללה התחייבויות שונות כמו הוצאות של משרד הביטחון ופנסיה, וכדי להוריד את האינפלציה הממשלה שיחקה עם מדד המחירים: היא הוציאה את הדיור והעגבניות היקרות מהמדד והכניסה במקומם תפוזים זולים, הקפיאה מחירים של חשמל ומים והורידה מיסים שונים  עד שהאינפלציה ירדה...

"הלכנו לראות את הבחור שעשה את המניפולציות הסטטיסטיות הללו,"  סיפר לי מנתח כלכלי שהתמחה בכלכלת אירופה, ושעבד בוולסטריט, "לא יכולנו להפסיק לצחוק. הוא הסביר איך הוא היה מחליף את הלימונים בתפוזים. היו הרבה משחקים עם מדד המחירים."

איך אפשר לשחק כך עם המספרים? התשובה היא שאין ביוון לשכה מרכזית לסטטיסטיקה המנהלת רישום עצמאי ואין משרד תקציבי עצמאי של בית הנבחרים. איש לא ניהל רישום מדויק של ההוצאות וההכנסות הממשלתיות, ולכן כל ממשלה המציאה מספרים כראות עיניה. בעצם, עד שהממשלה החדשה נבחרה בסוף שנת 2009 והתחילה "לחפור" בנתונים, איש לא ידע מה באמת קורה, ואיש לא רצה לדעת - גם לא באיחוד האירופי, שהעדיף להעלים עין ולהרחיב את האיחוד הכלכלי בתקווה שהעניינים יסתדרו (נשמע מוכר?).

בכל אופן התרגיל עבד ובשנת 2001 יוון המירה את הדרכמה ביורו. בכך היא זכתה להלוואות בתנאים נוחים ובגיבוי של האיחוד האירופי להלוואות אלו, כל זאת בתנאי שהיא תשמור על גרעון ואינפלציה ברמה נמוכה - פחות משלושה אחוזים בשנה, כזכור. אך זו הייתה משימה שיוון כבר הייתה מיומנת בה, לפחות על הנייר. השורה התחתונה הייתה שממשלות יוון החלו להלוות כסף כאילו אין מחר, ועם הכסף הרב שקיבלו הן התחילו קצת "להשתגע".
מה הכוונה? למשל, המגזר הציבורי צמח בפראות. משכורות העובדים במגזר הציבורי הכפילו את עצמן במונחים ריאליים, כשמשרה במגזר הציבורי זוכה למשכורת גדולה פי שלוש ממשרה במגזר הפרטי. גיל הפנסיה עבור חלק גדול מהעובדים ירד לבין 50-55, והפנסיות היו נדיבות מאד. ליוון יש חברת רכבות ציבורית עם הכנסות של 100 מיליון יורו בשנה, כשהיא משלמת משכורות בסך 400 מיליון יורו בשנה לעובדים ויש לה עוד 300 מיליון יורו של הוצאות אחרות. מערכות כלכליות המרוויחות 100 מיליון ומוציאות 700 מיליון אינן מתקיימות במציאות. אחד משרי האוצר היוונים לשעבר אומר בכתבה שהיה זול יותר להסיע את כל משתמשי הרכבת במוניות....מערכת החינוך של יוון, המדורגת בתחתית המדינות האירופאיות מבחינת הישגים חינוכיים, מעסיקה פי ארבע מורים מאשר מערכת החינוך של פינלנד, הנמצאת במקום הראשון. הורים מקבלים כמובן מאליו שאם הם רוצים שילדיהם ילמדו משהו יהיה עליהם לשכור מורים פרטיים. כמובן, מורים אלו אינם משלמים מיסים. למה? כי אף אחד לא משלם מיסים ביוון. למה?  כי אף אחד לא נענש על אי-תשלום מיסים. למה? כי אם תופסים אותך על העלמת מס אתה משלם שוחד לפקיד הגבייה ובזה נגמר העניין. לכן ביוון יש המספר הרב ביותר של עצמאים מכל מדינות אירופה, והיקף הכלכלה השחורה בה מוערך בשיעור שבין 30-40 אחוזים (לעומת ממוצע של 18% ביתר מדינות אירופה; בישראל 21%, ראה מחקר בעברית כאן). בתי החולים ביוון מוציאים הרבה יותר על אספקה רפואית יחסית לבתי חולים במדינות אחרות של אירופה, ומייקל לואיס מספר שלא נדיר לראות רופאים ואחיות יוצאים מבתי החולים עם ערימות של ציוד רפואי בידיים. כך הוא כותב:

כבר לא משנה היכן הבזבוז נגמר והשוד מתחיל. פשוט מניחים, למשל, שכל מי שעובד בממשלה חייב בשוחד. אנשים שהולכים לקופת חולים מניחים שהם יצטרכו לתת שוחד לרופא כדי שהוא יטפל בהם. שרי ממשלה שבילו כל חייהם במשרות ציבוריות פורשים כשברשותם אחוזות השוות מיליונים ובנוסף לכך כמה וכמה בתים בכפר.

לואיס מתאר שיחה שהייתה לו עם פקיד גבייה. מדובר באיש שהעז לחקור חברה קבלנית שבנתה פרוייקטים עצומים ויחד עם זאת דיווחה על אפס הכנסות. האיש הורד בדרגה והועבר מתפקידו כחוקר. הוא מתיישב מול לואיס עם ערימה של תיקים, כל אחד מהם מתאר סיפור אחר ומתחיל לדבר ולדבר ולדבר...לואיס כותב:

כאן הפסקתי אותו כי הבנתי שאם אתן לו להמשיך נהיה שם כל הלילה. היקף הרמאות - האנרגיה שהושקעה בכך - הייתה עוצרת נשימה. באתונה, קיבלתי כמה פעמים תחושה שהייתה חדשה לי כעיתונאי: חוסר עניין מוחלט בחומר שהיה מזעזע לחלוטין. הייתי יושב עם מישהו המכיר היטב את דרך העבודה של הממשלה: בנקאי בכיר, פקיד גבייה, סגן שר אוצר, חבר פרלמנט לשעבר. הייתי מוציא את הפנקס ומתחיל לרשום את הסיפורים שהם שפכו, סקנדל אחר סקנדל. אחרי 20 דקות הייתי מאבד עניין. פשוט היו יותר מדי: אפשר היה למלא ספרייה בסיפורים הללו, שלא לומר כתבה במגזין.

ממשלת יוון התחלפה באוקטובר 2009 ומיד הבינה שאין לה מספיק כסף לכסות את חובותיה. לממשלה הסוציאליסטית לא הייתה ברירה אלא להודיע על כך לאיחוד האירופי, ולהתחיל בבדק בית שהגיע זמנו. שר האוצר החדש, פאפאקונסטנטינו מספר ללואיס על התהליך:

"ביום השני שלי בתפקיד כינסתי ישיבת תקציב. אספתי את כל האנשים ממשרד החשב הכללי והתחלנו תהליך של חשיפה. כל יום הביא עמו גילוי של השמטה מדהימה. חוב ממשלתי בסך מיליארד יורו  לפנסיות איכשהו לא נרשם, למרות שהממשלה שילמה אותו; התברר שהחור בתשלומי הפנסיה הוא בסך 1.1 מיליארד יורו ולא 300 מיליון כפי שהעריכו קודם לכן. בסוף כל יום הייתי אומר 'אוקיי חברה', זה הכל?'  והם היו אומרים שכן. למחרת בבוקר איזו יד קטנה הייתה מתרוממת בסוף החדר: 'בעצם, כבוד השר, יש עוד איזה פער של 100-200 מיליון יורו.'"

התהליך הזה נמשך שבוע ובסופו גרעון של 7 מיליארד יורו הפך לגרעון של 30 מיליארד יורו. אך שר האוצר אומר שזו עדיין איננה כל הבעיה. חלק מהגרעון נוצר מאי גבייה של מיסים "כי בשנת בחירות לא גובים מיסים." לואיס לא מאמין למשמע אוזניו, אך שר האוצר מחייך ואומר "הדבר הראשון שהממשלה עושה בשנת בחירות הוא להוריד את גובי המיסים מהשטח." "אתה צוחק עלי," אומר לואיס, ושר האוצר היווני מחייך נוכח התמימות של העיתונאי.

לואיס מסכם:

המדינה היוונית הייתה לא רק מושחתת, היא הייתה גם משחיתה. ברגע שהבנתי איך זה עובד, הבנתי תופעה שאחרת לא הייתה ברורה בכלל: חוסר היכולת של היוונים לפרגן אחד לשני...כל הצלחה היא חשודה. כולם די בטוחים שהאחרים מרמים את מס הכנסה, או משחדים פוליטיקאים, לוקחים שוחד או מרמים לגבי ערך הנדל"ן שלהם. ההיעדר המוחלט של אמון הדדי מחזק את עצמו. המגיפה של שקרים, רמאות ושוד אינם מאפשרים שום צורה של חיים אזרחיים. בהיעדר אמון זה בזה הם חוזרים להישען על עצמם ועל משפחותיהם. המבנה של כלכלת יוון הוא קולקטיוויסטי, אך המדינה, ברוחה, היא בדיוק ההיפך מזה. המבנה האמיתי שלה הוא כל אחד לעצמו. לתוך המערכת הזו משקיעים הזרימו מאות מיליארדי דולרים. התפוצצות האשראי דחפה את המדינה  מעבר לקצה, אל התמוטטות מוסרית מוחלטת.

מה הסוף? בלתי ברירה האיחוד האירופי הסכים להלוות ליוון  145 מיליארד דולר. סכום זה אמור לכסות את חובותיה של יוון בשלוש השנים הקרובות ( החוב הכולל של יוון עומד על 400 מיליארד דולר והוא גדל בהתמדה; מדובר ברבע מיליון דולר חוב לכל אזרח!) ולאפשר לה לצאת מהבור הכלכלי שהיא חפרה לעצמה. ההלוואה ניתנה בתנאי, כמובן, שהממשלה היוונית תשנה את דרכיה, כלומר: תקצץ בתקציב, תקטין את המגזר הציבורי ותעמיק את גביית המיסים. ממשלת יוון עושה זאת וכל כמה חודשים מודיעה על סבב חדש של גזירות, המביאות בתורן למהומות רחוב ושביתות, שכמובן אינן מסייעות למדינה להיחלץ ממצבה הרעוע. קיים חשש שלמרות ההלוואה של האיחוד האירופי יוון לא תצליח לשלם את חובה. אך לדעתי השאלה היותר משמעותית היא ההשלכות של המשבר על האיחוד האירופי הכלכלי. מדובר באיחוד כלכלי חסר שיניים - המטבע אמנם משותף לכל המדינות, אך המדיניות הכלכלית נקבעת ע"י כל מדינה בנפרד. מצב זה כבר הביא למשבר אחד עליו ישלמו כל תושבי האיחוד, וייתכן שפורטוגל וספרד הן הבאות בתור להתמוטט כלכלית. האם האיחוד הכלכלי יחזיק מעמד או יתפרק? ימים יגידו.

*****

ולגבי ישראל - בניגוד למדינות אירופה וארה"ב, הגרעון הישראלי הולך ויורד והתחזיות הן מאד אופטימיות יחסית לשאר העולם המפותח (ראו כתבה כאן). נראה שהממשלה ובנק ישראל מנהלים מדיניות אחראית. כמובן יש בישראל כלכלה שחורה ענפה ושחיתות שלטונית וחשוב להוקיע תופעות אלו ולייסד נורמות של מנהל תקין. אבל מה שרציתי לומר כאן הוא שבתוך היום-יום הישראלי הסוחף, הסוער והמקטר, חשוב לזכור שלא תמיד הדשא של השכן ירוק יותר  - לפעמים הדשא של השכן נבול...