ישראל געשה וסערה לאחרונה בעקבות הצעת חוק הנאמנות והמהלך לגירוש ילדים של עובדים זרים. בעיית העובדים הזרים עלתה לכותרות גם באירופה עקב הצהרתה של קנצלרית גרמניה אודות כך שהניסיון ליצור חברה רב תרבותית בגרמניה נכשל. בעקבות הצהרה זו פרסמתי רשומה לגבי "מהי חברה רב-תרבותית".
ברשומה הנוכחית ברצוני להביא שתי כתבות מעניינות העוסקות בבעיית העובדים הזרים - אחת מהן מתייחסת לאירופה וארה"ב, והשנייה למרוקו.
הכתבה הראשונה נקראת "המהגרים במערב לא הולכים לשום מקום: למרות עלייה ברגשות לאומניים, רובם נשארו במקומותיהם", והיא התפרסמה בבלומברג לפני כשבועיים. להלן תמצית ותרגום של הכתבה:
מאז הגיע לצרפת ממאלי לפני שש שנים, יובה סומבונו עובד בסיווג זבל במפעלים ומחסנים ליד פריס. הוא קיבל את העבודה שלו תוך שימוש במסמכים מזויפים והמשטרה כבר התרתה בו חמש פעמים לעזוב את המדינה. המעסיק שלו, שמעדיף לשמור על עילום שם, לא פיטר אותו. במקום זה הוא הצטרף לחברות טיפול בזבל אחרות בצרפת, המבקשות להשיג מקלט חוקי לעובדים שהן זקוקות להם: "אם לא הייתה לנו גישה לעובדים זרים, פשוט לא יכולנו לעשות את העבודה שלנו," אומר מנהל מחלקת משאבי אנוש בחברת ויוליה פרופרטה, שבסיסה בפריס. הוא אומר שבשנה שעברה החברה גילתה של-18 מעובדיה יש מסמכים מזויפים. "מעולם לא עלתה השאלה האם ננטוש אנשים שעבדו כל כך קשה בשבילנו כל השנים, כשהם עושים עבודות שילידי צרפת אינם מוכנים לבצע אותן," הוא אמר.
צרפת אוסרת על כיסוי הראש המוסלמי. מפלגות נגד הגירה בשוודיה ובהולנד החלו לזכות בהצלחה משמעותית. הנשיא אובאמה דחה שינוי כולל בחוקי ההגירה בשל התנגדות בקונגרס. יחד עם זאת, המדינות המתועשות עשו מעט מאד על מנת לגרש את המהגרים. "אם מסתכלים מעבר לרעש, לא שומעים מישהו שטוען שלא צריכה להיות הגירה בכלל," אומר ז'אן פייר- גרסון, ראש יחידת ההגירה של ה OECD היושבת בפריס, "לא ניתן לעשות זאת כי חלקים מהכלכלה פשוט יעמדו מלכת - המערב צריך עובדים ממדינות עניות בין אם לצורך ביצוע עבודות לא רצויות או כדי לממן תכניות פנסיה חלשות," אומר גרסון.
דו"ח של הפרלמנט הבריטי משנת 2008 טוען ש-17% מהצמיחה הכלכלית בבריטניה בשנים 2004 ו 2005 מקורם בהגירה. המרכז לקידמה אמריקאית שבראשו עומד ג'ון פודסטה, ראש המטה של הנשיא לשעבר ביל קלינטון, אמר בינואר שהקלות לעובדים לא רשומים שיסייעו להם לקבל מעמד של תושב ימשכו עובדים נוספים ויוסיפו 1.5 מיליארד דולר לכלכלה האמריקאית בעשר השנים הבאות. "החלטות מתקבלות על בסיס רגשות השעה," אומר בן נוטבום, מנכ"ל של חברת כוח האדם השנייה בגודלה בעולם, רנסטאלד אחזקות, "אך רגשות אלו יחלפו, כי כשאנחנו בבית החולים, אנחנו צריכים אחיות."
בארה"ב מנכ"לים של חברות ענק כמו יאהו, זירוקס, ומלונות מאריוט משתדלים אצל הממשל בוושינגטון למען מציאת דרך להקל על מתן אזרחות לעובדים הבלתי חוקיים הרבים השוהים בארה"ב. אך חברות התומכות בהגירה עלולות למצוא את עצמן עומדות מול ציבור עוין. ממשלת המיעוט ההולנדית, הזקוקה לתמיכתה של מפלגת החופש, מתכננת לאסור על כיסוי ראש מוסלמי, וסקרים מראים שלפחות 70% מהגרמנים תומכים במידה כלשהי במחבר ספר שכתב שטורקים וערבים הופכים את גרמניה ל"יותר מטומטמת".
אך בלי קשר למידת הפחד של הבוחרים במערב, ההיגיון הכלכלי לא ניתן להכחשה: מדינות אירופה, בהן נשים יולדות פחות משני ילדים בממוצע, חייבות להביא אוכלוסיה לא-אירופאית על מנת לשמור על גודל אוכלוסייתן, על רמת החיים והפנסיות שלהן.
הכתבה השנייה עוסקת בידיעה על גירוש עובדים זרים במרוקו, אשר הופיעה במקור בצרפתית באתר "יא בלאדי", ותורגמה לאנגלית בבלוג Demography matters . כאן אני מביא תרגום ותמצית של הכתבה:
מאמר באתר "יא בלאדי" דיווח לאחרונה על גירושם של מאות מהגרים שמקורם מהארצות שמדרום למדבר סהרה אל הגבול עם אלג'יריה. ארגון "רופאים ללא גבולות" הודיע שבין 600-700 איש נעצרו במהלך מבצע משטרתי שנערך במספר ערים כולל פז, קזבלן, רבאט וטנג'יר. אנשים אלו גורשו לגבול עם אלג'יריה. במהלך הפשיטות המשטרה הרסה את בתי המחסה של המהגרים הלא-חוקיים באמצעות דחפורים. מקצת המהגרים, אשר נותרו בשטח ההפקר, הצליחו לחזור ברגל לעיר אוג'ה שם הם שרויים במצב של חוסר אונים. הארגון דיווח שהוא טיפל ב-186 מהגרים, מתוכם 103 שנפצעו במהלך מעצרם. הארגון קרא למרוקו לעמוד בהתחייבויות שלה בהתאם לחוק הבינלאומי הנוגע לזכויות עובדים זרים ומשפחותיהם (מרוקו חתומה על אמנת האו"ם בנושא זה).
ההערות לכתבה זו הן מעניינות. חלק מהגולשים ביקרו את הדרך בה מדינתם מתייחסת לעובדים הזרים, וחלק מאשימים את המהגרים ואת מדינותיהם. כך אמר אחד הגולשים:
"אם רופאים ללא גבולות רוצים לסייע, עליהם לחלק אמצעי מניעה לאנשים באפריקה. הבעיה היא גברים ונשים פוריים שאין להם דבר לעשות חוץ מלהוליד ילדים שהם לא יכולים לדאוג להם. השילוב של עוני, אי ידיעת קרוא וכתוב וממשלות דיקטטוריות שכל מטרתן להתעשר על חשבון אזרחיהן רק מחמיר את הבעיה. אני מאד גאה במרוקו ובהישגיה בעשר השנים האחרונות, אך יש לה עדיין דרך ארוכה לעשות בכל הנוגע לדאגה לאזרחיה שלה, אספקת דיור נאות, עבודה, ומערכת בריאות. אם כך, מדוע מרוקו צריכה להוסיף למשא כבד זה ולהוציא כסף על מהגרים מאפריקה? זה בזבוז של כסף שיכול לשמש לחיסול שכונות עוני, פתיחת בתי ספר טובים, הקמת בתי חולים ובתי אבות וסיוע לילדי רחוב, גרושים, נכים ועוד."
עולה כאן שאלה מעניינת. הפיקוח המתמשך והמתגבר של אירופה על חופי הים התיכון מקשה מאד על הגירה משמעותית של עובדים אליה. יחד עם זאת, צרכים בסיסיים ממשיכים לדחוף מהגרים ממדינות מדרום לסהרה לכיוון צפון. מדינות צפון אפריקה, כולל מרוקו, הן הרבה יותר עשירות מהמדינות שמדרום לסהרה, לפחות במונחים של תל"ג ומדד הפיתוח האנושי. יתר על כן, למדינות רבות בצפון אפריקה יש קשרים הדוקים עם לפחות חלק מהמדינות מדרום למדבר סהרה – מדינות המגרב, הסהל וסנגל היו פעם חלק מהאימפריה הצרפתית וחולקות שפה ודת משותפות. אם מהגרים נודדים צפונה למרוקו ושכנותיה ונתקעים שם, פירוש הדבר שבמוקדם או במאוחר מרוקו ושכנותיה ימצאו את עצמן עם קהילות מהגרים גדולות.
********
עד כאן המאמרים על העובדים הזרים באירופה ומרוקו.
ברור שההגירה מציבה אתגרים רבים בפני המדינות הקולטות הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הזהות. לא כל המהגרים הם יצרניים - חלקם הם אף מקרי סעד - ולא כל המהגרים מבקשים להשתלב במדינה הקולטת אותם, וחלקם אף עוינים אותה. בנוסף, ארה"ב, אירופה וישראל סובלות משיעורי אבטלה גבוהים למדי - ובכל זאת יש צורך להביא עובדים ממדינות רחוקות, מצב שנראה מוזר. נראה שהמהגרים עצמם הם אנשים בעלי יוזמה שמעוניינים להתקדם בחיים, אך במקום להישאר בארצותיהם ולשפר אותן, הם נודדים לארצות אחרות מתוקנות יותר. במובן מסוים, ההסכמה של מדינות המערב להגירה זו מהווה שוד של ההון אנושי של מדינות העולם השלישי.
נראה שכמעט כל החלטה בנושא העובדים הזרים תפגע במישהו או במשהו – במעסיקים, בכלכלה, בפנסיות, בעובדים המקומיים, בזהות והלכידות החברתית של המדינה הקולטת, בילדי העובדים הזרים ובמדינות המוצא שלהם. השאלה היא האם אכן מדובר במשחק סכום אפס ואם כן, מהו הקריטריון החשוב ביותר בקבלת החלטות בנושא זה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה