קנצלרית גרמניה, אנג'לה מרקל, הצהירה שבוע שעבר קבל עם ועדה ש"הניסיון ליצור גרמניה רב-תרבותית נכשל".נושא ההגירה מעסיק מאד את היבשת האירופאית בשנים האחרונות והידיעה צוטטה בהרחבה במקומות רבים. חלק מהערות הקוראים שראיתי טענו שחברה רב-תרבותית היא חברה בה כל תרבות חיה את חייה בנפרד מהשנייה ולכן מרקל טועה - גרמניה הצליחה ליצור בדיוק חברה רב-תרבותית כזו. כמובן, כשלא מסכימים על ההגדרה של מושג כל כך מרכזי, קשה מאד לנהל דיון רציונאלי. בעקבות זאת נזכרתי שפעם התבקשתי לסכם מאמר שדן בדיוק בנושא ההגדרה של רב-תרבותיות. המאמר פורסם בעברית (המקור המלא בסוף הרשומה) וכאן אני מצרף תמצית שלו. בלי קשר לעמדה שלנו בנושא, הוא נותן מפה טובה של האפשרויות השונות ולדעתי מעורר מחשבה (וזה תמיד טוב, לא?). אם כן:
ברי (2004) מנסה לענות על השאלה: "כיצד יכולים עמים, שבתוכם אוכלוסיות מרקעים תרבותיים רבים ושונים, לחיות יחד באופן מוצלח?" ברי מניח שאין כיום חברה שאוכלוסייתה הומוגנית לחלוטין, ובכל מדינה ניתן למצוא כמה קבוצות תרבותיות. בהתאם לכך הוא מציג שני מודלים של תפיסה והתמודדות עם הגיוון התרבותי הנמצא בכל חברה מודרנית רב- תרבותית. המודל הראשון הוא כור ההיתוך. לפי מודל זה יש להעביר את כל הקבוצות שאינן חלק מהתרבות המרכזית, תהליך של הטמעה. קבוצות המיעוט צריכות להיעלם תוך שהן מפנימות את התרבות המרכזית ונוטשות את תרבותן שלהן. במקומות רבים ניתן לראות שניסיון זה לא צלח – גישת "כור ההיתוך", כפי שהיא מכונה, לא השיגה את מבוקשה וקבוצות המיעוט לא נעלמו. המודל השני מדבר על "פסיפס" של קבוצות אתנו-תרבותיות. קבוצות אלו משמרות את התחושה של זהותן התרבותית אך גם מקיימות נורמות משותפות עם קבוצות אחרות באוכלוסייה וכל קבוצה רואה עצמה אחראית לקידום אינטרסים משותפים של כלל האוכלוסייה.
ברי מתייחס לשני נושאים שהשילוב ביניהם יכול ליצור סוגים שונים של יחסים בין תרבותיים:
1. נושא השימור התרבותי – המידה שאנשים מעריכים את זהותם ותרבותם ומבקשים לשמר אותה.
2. נושא המגע/שיתוף – המידה שבה אנשים מעריכים את האחרים שמחוץ לקבוצתם ומבקשים מגע עימם, ומידת עניינם להשתתף בחיי היום יום של כלל החברה.
על סמך שתי סוגיות מרכזיות אלו מתאפשרות ארבע תפיסות לגבי יחסים בין קבוצות תרבותיות:
א. היטמעות - כאשר היחידים לא רוצים לשמר את זהותם ומעוניינים בקשר עם תרבויות אחרות.
ב. היבדלות - כאשר חשוב ליחידים לשמור על תרבותם והם רוצים להימנע ככל האפשר ממפגש עם אחרים.
ג. השתלבות - ליחיד חשוב גם לשמור על תרבותו וגם להיות באינטראקציה עם קבוצות אחרות.
ד. דחיקה לשוליים - אין עניין לשמר את התרבות ואין עניין ביחסים עם אחרים.
חשוב להדגיש שלא תמיד הבחירה בין האסטרטגיות השונות אפשרית. פעמים רבות קבוצות מיעוט נאלצות לבחור באסטרטגיה מסוימת כיוון שיחס החברה הסובבת דוחף אותן לכך או לא מאפשר להן להשתלב, כפי שאולי הן היו מעדיפות. בהתאם לכך הגישה של החברה הקולטת מוסיפה מימד שלישי למודל, לפיו כאשר הקבוצה העוברת אקולטורציה מעוניינת בהיטמעות זו אסטרטגיה של כור היתוך אך כשמדיניות כזו מופעלת עליה בניגוד לרצונה היא מכונה סיר לחץ. כאשר קבוצת המיעוט מבקשת להיבדל מהחברה הסובבת נכנה זאת אסטרטגיה של דחייה וכאשר ההיבדלות נכפית עליה מדובר במדיניות של הפרדה.
לפי ברי, חברה רב תרבותית צריכה לתת מענה לקבוצות השונות הן ברמת הפרט והן ברמה המוסדית. ישנם שלושה אופני התמודדות ידועים ברמה המוסדית:
- הממסד מותאם לאוכלוסיית הרוב והשאר צריכים להסתדר.
- מוסדות נפרדים לכל קבוצה.
- ממסד המתבסס על תפיסה של השתלבות ומתאים עצמו לקבוצות השונות.
לדעת ברי הממסד בחברה הרב תרבותית מתבקש לענות לצורכיהן של כל הקבוצות בחברה ולשם כך הוא צריך להיות בעל יכולת התאמה וגמישות.
מקור:
ברי,ג'. ( 2004). "מכור היתוך לרב תרבותיות: השלכות למערכת ההשכלה הגבוהה ולהכשרת עובדי הוראה וחינוך". בתוך א. לשם וד. רואר-סטריאר (עורכים), שונות תרבותית כאתגר לשרותי אנוש ( עמ' 125-113). ירושלים: מגנס.
ברי מעלה נושא חשוב: באיזו מידה ובאיזה סוג של מגע מעוניינים החברה הקולטת וקבוצות המהגרים השונות אחת עם השנייה. אין ספק שכאשר קבוצת המהגרים איננה מעוניינת בהשתלבות או אף מאיימת בהשתלטות - הדבר יוצר איום על החברה הקולטת. מצד שני ישנן כמה דוגמאות של חברות בהן קבוצות שונות מקיימות תרבות נפרדת ומשמרות אותה תוך השתלבות ותפקוד מלא בתרבות הרוב. ניתן לראות זאת בקנדה בקרב מהגרים דור שני והלאה של מהגרים סיניים והודים, ובארה"ב בקרב המהגרים הרבים ממדינות אמל"ט, המשתלבים גם הם בתרבות האמריקאית. מצד שני, אין ספק שאירופה חשה איום ממשי על התרבות הדמוקראטית-אינדיבידואליסטית שלה, בעיקר מצד קבוצות בדלניות מוסלמיות.
אין ספק שהמגע עם קבוצות בעלות ערכים שונים ואף סותרים מאלו של קבוצת הרוב מהווים אתגר גדול לכל חברה. מגע זה דורש בירור ערכי יסודי מצד החברה הקולטת ומענה על שאלות מהותיות כמו: מה הזהות הבסיסית של חברת הרוב? על אילו ערכים ניתן לוותר ועל אילו לא? עד היכן ניתן להתגמש עם קבוצות מהגרים? מה האילוצים העומדים בפני חברת הרוב בנושא הזה? כיצד יוצרים את החברה הרצויה מבחינה פרקטית?
אני מקווה שהמאמר שהובא כאן יסייע לכם לחשוב בצורה בהירה יותר על שאלות אלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה