אחד הקריטריונים החשובים להתקדמות בסולם הדרגות האקדמי הכוללת, בין היתר, את הקביעות המיוחלת, הוא פרסום מאמרים בכתבי עת עם ביקורת עמיתים. יש דירוג ידוע של כתבי העת השונים וכל מאמר שמתפרסם מקבל ניקוד בהתאם למעמד של כתב העת בו הוא יצא לאור. ביקורת עמיתים היא התהליך בו כמה בכירים בתחום עוברים על המאמר, בודקים את האמינות והאיכות שלו ומאשרים או פוסלים את המאמר לפרסום. זהו תהליך שאורך זמן רב וכולו מתנהל בין מעט מאד אנשים.
עם כניסת הטכנולוגיה הדיגיטאלית לחיינו והתפוצה הרחבה של האינטרנט, מתעוררות אפשרויות חדשות, למשל, ביקורת עמיתים באינטרנט, שבה משתתפים עמיתים רבים יותר מרחבי העולם או אפילו כלל ציבורהמתעניינים בנושא. היתרונות הם מהירות ועושר של תגובות וכמובן שיתוף הציבור במידע האקדמי, שלרוב נמצא רק בכתבי העת שעולים ממון רב (למרות שהציבור משלם מיסים, המממנים במידה רבה את כל האקדמיה...). החסרונות של שיטה זו הם ביטול או לפחות מיתון הההיררכיה בין האקדמיה לציבור ופתיחת חומות האקדמיה לציבור המתעניין, כלומר ביטול האקסלוסיביות של האקדמיה, ובמידה מסוימת דמוקרטיזציה של הידע. כפי שניתן לראות, הסיכוי לא פחות גדול מהסיכון.
למה אני מספר את כל זה? כי כתבה בניו-יורק טיימס (דרך אתר TechDirt) מספרת על ניסוי של כתב העת המכובד "רבעון שייקספיר", העוסק במחקר מתקדם של שייקספיר:
"תוך שילוב של שיטות מסורתיות וחדשות, כתב העת העלה לאתר ארבעה מאמרים שטרם התקבלו לפרסום כשקבוצה קטנה של מומחים בתחום - מה שהגברת רו מכנה "מיקור ההמונים" שלנו - הוזמנה להעיר הערות באתר האינטרנט mediacommons , שהוא רשת אקדמית דיגיטאלית. לאחר הרשמה גם אחרים יכלו להעיר את הערותיהם. בסופו של דבר 41 איש העירו 350 הערות שרבות מהן זכו לתגובות הכותבים. המאמרים המתוקנים נבדקו ע"י העורכים של הרבעון שהחליטו לכלול אותם בגיליון הבא של כתב העת."
בהמשך, הכתבה מספרת על אחד המחברים שהיה מופתע מאיכות ועושר ההערות והמהירות שבה הכל התנהל. על כן, האם אנו עומדים בפני עולם חדש ונפלא גם באקדמיה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה