בהמשך לרשומה הקודמת שלי על המהפכה במצרים והתקווה לדמקורטיה ערבית ראשונה, אני מביא כאן מבט נוסף, פסימי יותר, על הנעשה במצרים שלאחר המהפכה. מאמר זה, של ג'ף ג'ייקובי הופיע בבוסטון גלוב לפני מספר ימים. להלן התרגום:
אולי הדבר המתועב ביותר בהתקפה המינית בכיכר תחריר על כתבת רשת CBS , לאורה לוגאן, היה שעבור אלו המכירים את מצרים, הדבר לא היה מזעזע כלל.
"מדוע הטרדה מינית כל כך נפוצה במצרים?" הייתה הכותרת של כתבתה של מארי רוג'רס בסי-אן. אן. בנובמבר שעבר. רוג'רס, מפיקה וצלמת וותיקה שחיה במצרים משנת 1994, דיווחה שהחוויה של הטרדה מינית ציבורית הינה משותפת לכל המעמדות במצרים."צעירה או זקנה, זרה או מצרית, ענייה, מהמעמד בינוני או עשירה, זה לא משנה," היא כותבת. "לבושה בחיג'אב, ניקאב או בלבוש מערבי- גם לא משנה. אם את אישה ואת גרה בקהיר - רוב הסיכויים שהטרידו אותך מינית. זה קורה ברחובות, באוטובוסים, בעבודה, בבתי הספר ואפילו במשרד של הרופא." רוג'רס גילתה את המציאות המכוערת הזו מיד אחרי שהגיעה אל המדינה. אז, כאשר היא חזרה מהעבודה, אדם זר "הושיט את ידו ותפס את השדיים שלי כבדרך אגב." לאחר שחוותה הטרדה מסוג זה שוב ושוב רוג'רס הפסיקה ללכת ברגל אל העבודה וחזרה.
בחלק זה של העולם, שהיחס שלו כלפי נשים הוא מביש, מצרים ידועה לשמצה במיוחד. בהתאם לסקר שנערך בשנת 2008 במרכז המצרי לזכויות האישה, 83% מהנשים המצריות ו-98% מהנשים הזרות דיווחו על כך שחוו צורה כלשהי של הטרדה מינית ציבורית. יותר ממחצית הנשים המצריות דיווחו על הטרדה מינית פעם ביום. ובניגוד לאמונה המקובלת, מרבית הקרבנות לובשות לבוש מוסלמי צנוע.
לא כל ההטרדות הן פיזיות. מעבר לתפיסת חלקי הגוף של נשים, בגדיהן וחשיפת איבר המין הזכרי, ההטרדות כוללות נעיצות מבט בוטות, קריאות גנאי מיניות ומעקב.
רשת סי.בי.אס דיווחה שב-11 לפברואר, היום בו מובארק התפטר, לוגאן נפרדה מצוות התכנית "60 דקות" ומצאה עצמה "מוקפת גורמים מסוכנים תוך כדי החגיגות...אספסוף של יותר ממאתיים איש משולהבים". בהתקפה שארכה מעל לעשרים דקות היא סבלה "התקפה מינית והכאה ברוטאלית וממושכת", לדברי הרשת. בסופו של דבר היא ניצלה בידי קבוצה של נשים וחיילים מצריים. למחרת לוגאן הוטסה לארה"ב ואושפזה למספר ימים.
אם זו הדרך שבה גברים מצריים מתייחסים לנשים בפרהסיה, ברגע של חגיגה לאומית ותשומת לב בינלאומית, מי יודע מה הם עושים לנשים בנסיבות פרטיות, או כשהם מתוסכלים או כועסים? נתונים שנאספו ע"י הסוכנות המרכזית לגיוס הציבור ולסטטיסטיקה מצביעים על כך שמחצית מהנשים הנשואות חוות אלימות במצרים, לרוב מידי בעליהן. מחקר אחר, שצוטט ע"י דוח ההתפתחות האנושית הערבי של שנת 2009 מעריך כי 35% מהנשים הנשואות במצרים הותקפו פיזית – אך הדו"ח מזהיר שאלימות נגד נשים הינה תופעה הסובלת מתת-דיווח חמור בעולם הערבי כיון ש"הנושא נחשב לטאבו", ונשים שמגישות תלונות בעניינים אלו נחשבות לנושאות קלון.
"אלימות מינית איננה דבר חריג במצרים", כותב יוסף מייטון, עורך "בקיה מצר", ספק אינטרנטי של עיתונות מצרית עצמאית, "ויש לתופעה היסטוריה בעלת שורשים עמוקים". הנושא עלה לרגע על סדר היום הציבורי בשנת 2006 כאשר אספסוף של גברים ונוער השתולל בבית קולנוע בקהיר, כשהוא תופס וקורע כל אישה שנקרתה בדרך. אך "לאחר כמה שבועות של דיון סוער", אומר מייטון, " השתיקה וההכחשה הרגילים שבו."
ההתקוממות המצרית עוררה רטוריקה נלהבת אודות חופש, רפורמה והתחלה חדשה למצרים. אך ההתקפה המחליאה על לוגאן מזכירה לנו שהאכזריות והשחיתות של מצרים אינן קשורות כלל למובארק ומשטרו. אף אומה או תרבות המשעבדים את מחצית האוכלוסייה כפי שנעשה במצרים ובחלק ניכר מהעולם הערבי אינן יכולות לשאוף לגדולה.
במכתב מפורסם שנכתב במהלך המהפכה האמריקאית בשנת 1776, אביגיל אדאמס, אשתו של ג'ון אדאמס, התחננה בפני בעלה: "זכור את הנשים. היה אדיב אליהן יותר מאבותיך...בחל במנהגים המתועבים שנהגו בנו כאל עבדים של בני מינך". זו הייתה עצה משכנעת עבור ארה"ב במאה השמונה עשרה. עבור מצרים של המאה ה-21, ועבור המזרח התיכון בכלל, עצה זו היא חיונית.
אם אין חירות לנשים – אין חירות כלל.
יואב תרגומים מציע
שירותי תרגום, עריכה ותמצות בשפות אנגלית ועברית עבור חוקרים וסטודנטים
לתארים מתקדמים, אנשי עסקים ואנשים פרטיים. לפרטים נוספים אודות השירותים
שאני מציע, אנא פנו לאתר של יואב תרגומים.
